הצורך בענוה ללימוד תורה

הצורך בענוה ללימוד תורה

"ועשו ארון… אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו" (כה,י).

וזו לשון בעל הטורים על פסוק זה "כל מדותיו היו שבורות בחצאי אמות, ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר ולהשפיל עצמו".

כל מידותיו של הארון היו שבורות כמתואר בפסוק לעיל, לעומת שולחן לחם הפנים, שאמנם גובהו היה שבור [אמה וחצי (כה,כג)], אך ארכו ורוחבו היו שלמים. שולחן הפנים מסמל את המלכות והעושר (רש"י כה,כד) ולכן אורכו ורוחבו היו שלמים ורק קומתו שבורה, לפי שיתכן להיות מלך או עשיר שיש בו גאוה,

אלא שרומזת התורה בכך שמידת גובהו שבורה, שעדיין קומתם צריכה להיות שבורה ונכנעת כלפי הקב"ה.

לעומת זאת, אין הדבר כך לגבי התורה. אדם הרוצה לקבל תורה, צריך להיות עניו בצורה הגדולה ביותר, כיון שהענוה היא דבר מכריע ויסודי לגבי לימוד תורה, וללא ענוה לא יוכל לכוין לאמיתה של תורה. [צריך ללמוד מהי ענוה אמיתית ומהי ענוה פסולה].

לעומת שני כלים אלו, מזבח הזהב (סוף פרשת תצוה) היה עשוי כולו ממידות שלמות. אולי משום שהוא מסמל את פנימיותם של ישראל (מאמר "מזבח הזהב ופנימיות ישראל" בסוף פרשת תצוה), ואשר על כן אסור להקריב עליו נדבה (ל,ט ברש"י) כיון שמעורבים בהקרבתה רצונות אנושיים חיצוניים. עליו היו מקריבים רק קטורת המסמלת את אחדותם של ישראל ופנימיותם (שם), וכן נותנים [זורקים] את דם החטאות ביום הכיפורים, שהוא יום העוסק בפנימיותם של ישראל [עיין מה שכתבנו על כך בפרשת תצוה ובפרשת אחרי מות].

כיון שמזבח הזהב מסמל את פנימיותם של ישראל, הוא נעשה כולו ממידות שלמות, לרמוז לנו שפנימיותם של ישראל שלמה היא וכל חטאיהם רק בחיצוניותם.

מהי החשיבות הגדולה לענוה דוקא בלימוד תורה יותר מאשר בענינים אחרים?

הדבר יבואר לנו היטב לאחר שנבהיר את היסוד הבא: וזו לשון הרמח"ל בספרו דרך עץ חיים "כי לא כחכמות הנכריות וידיעות החול, שאינן אלא ידיעת דבר מה אשר ישיג השכל בטרחו. אך התורה הנה קודש היא, אשר לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים, וכאשר יעסוק בה האדם למטה - אור היא אשר תאיר בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים, גנזי הבורא יתברך שמו, בדרך הארה ופעולה חזקה אשר היא פועלת בה…" (מודפס בסוף מסילת ישרים עמ' קפג).

כלומר, האדם קונה את התורה לא על ידי מה שישיג השכל בטורחו, אלא שעל ידי עיסוקו של היהודי באותיותיה ובעניניה של תורתנו הקדושה תומשך עליו הארה גדולה ממרומים ועל ידי כך יזכה להבין בתורתנו הקדושה דברי אמת, כעין נבואה.

כיון שהקב"ה לא יכול לדור בכפיפה אחת עם אדם שהוא בעל גאוה (סוטה ה.), ככל שאדם יהיה יותר עניו, כך האור האלקי יוכל להכנס בקרבו יותר וללמד אותו תורה על אמיתתה. ככל שאדם יהיה פתוח לאור האלקי, כך הוא יכנס בקרבו.

לכן, מרע"ה שעליו נאמר "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב,ג) היה גם האדם אשר זכה ללמוד את התורה עם כל סודותיה וזכה להורידה לעולם הזה.